החלטה בתיק ב"ל 40093-03-11

1.       זוהי תביעה להכרה באירוע המוחי שעבר התובע ביום 22.8.09 כ"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 . (להלן: החוק).

העובדות

2.         התובע יליד 1970, החל עבודתו כמתמחה בייעוץ מס בתחילת חודש יוני 2009, במשרד רואי החשבון "זיו שיפר ושות".

3.      גרסתו של התובע באשר לאירוע עולה מתצהירו וכן מעדותו בחקירה הנגדית:

א.      בראיון קבלתו לעבודה לא נחתם עימו הסכם עבודה, אלא סוכם ששכרו יקבע לאחר שעבודתו תיבחן במהלך חודש עבודתו הראשון. התובע קיבל שכר מינימום בעבור החודש הראשון, ולנוכח המחמאות הרבות שקיבל ציפה לעלייה בשכרו בעבור עבודתו בחודש השני. משנוכח לדעת כי קיבל שכר מינימום גם בעבור חודש עבודתו השני, חיכה לשעת כושר על מנת ללבן את העניין מול מעסיקו.

ב.   במהלך השיחה שנערכה ביום 19.8.09 ביקש התובע ממעבידו רו"ח יורם שיפר (להלן: יורם) כי יכבד את הבטחתו להעלות את שכרו. המעביד סירב לדרישה תוך הטחת עלבונות וצעקות בתובע, לפיכך הודיע התובע על התפטרותו מעבודתו. הודעה זו גררה בתגובה, איומים מצד המעביד על כך שלא יחתום לתובע על תקופת ההתמחות שכבר ביצע וכי ידאג שהתובע לא יתקבל להתמחות באף משרד אחר. כל זאת תוך גידוף והשפלת התובע כשבמקביל אוזכר שמה של עובדת לשעבר אשר אף ממנה נמנעה החתימה על ההתמחות כאיום מרומז.

ג.    למחרת, יום 20.8.09 יזם אחד השותפים בחברה, מר צחי מצנר (להלן: צחי) שיחה עם התובע ובה הבהיר לו כי הוא אינו יכול להשתחרר מעבודתו בחברה וכי במידה ויעזוב בטרם תחלוף שנה, הוא יתבע על ידי החברה על רכישת ידע ועזיבה.

ד.   לנוכח שיחות אלו, שב התובע לביתו כעוס וחסר אונים, תוך שהמחשבות על עתידו המקצועי אינן מרפות ממנו במשך הימים הבאים. מחשבות אלו גרמו לתובע לתחושת לחץ אדיר וחרדה בלתי פוסקת והתובע פנה לגורמים שונים על מנת לקבל ייעוץ לפתרון אפשרי למצב אליו נקלע. מעבר לכך, התעורר בליבו החשש שמא גם אם יישאר בעבודתו ויסיים את שנת התמחותו, המעביד לא יהיה מוכן לחתום עליה ובכך תרד שנה זו לטמיון.

ה.   ביום שבת ה- 22.8.09, בעת שישב בביתו, חש התובע סחרחורת וכי הכל מסתובב סביבו וניסה לקום על רגליו אולם לא היה מסוגל ונפל קדימה על הרצפה. התובע הובהל על ידי אמבולנס לחדר מיון ושם אובחן כי הוא עבר אירוע מוחי קל.

4.       ביום 24.6.10 הגיש התובע למוסד תביעה להכרה באירוע מיום 22.8.09 כתאונת עבודה הואיל וזה נגרם עקב האירועים בעבודה.

ביום 1.11.10 דחה הנתבע את התביעה בשל העדר הוכחה על אירוע תאונתי.

נגד החלטה זו, הוגשה התביעה שבפנינו. התובע טוען, כי הויכוח שהתנהל בינו לבין יורם ביום 19.8.09 שהמשכו בשיחה עם צחי ביום 20.8.09, לא היה ויכוח יומיומי או שגרתי בעבודתו אלא היה בבחינת אירוע חריג, אשר מהווה בסיס ראוי למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. 

דיון והכרעה

בענייננו רלוונטית הסיפא לסעיף 83 לחוק, הקובע כדלקמן:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך ; ואולם, תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים ".

כאשר עסקינן ב"תאונת עבודה" הנטל להוכחת ה"תאונה" מוטל על כתפי התובע. בעניין אירוע מוחי, נקבע מבחן מקל לפיו על ידי הוכחת "אירוע החריג" או "מאמץ מיוחד" יוכל התובע להוכיח "תאונה". זאת בדומה למבחן המקל שנקבע לעניין אוטם שריר הלב.

(בג"ץ 3523/04 ג בריאל למברגר נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104).

בהתאם למבחן האמור, קובע בית הדין האם מדובר באירוע חריג בחיי עבודת הנפגע, המצדיק מינוי מומחה רפואי, בשל אפשרות לכאורה של קיום קשר סיבתי בין השניים. בהעדר הוכחה בדבר אירוע חריג, תידחה התביעה אף מבלי להיזקק לחוות דעת רפואית.

(בג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734).